כמו אפולינייר, גארי, מופסאן, קוקטו, פיצג’רלד או נבוקוב, קרל השאיר את חותמו בדרכו על חוף הריביירה. הוא החל לבקר בריביירה בתחילת שנות ה-80, כשהתחיל לעבוד אצל שאנל. במהרה נדלק בתשוקה לאזור, ובעיקר למונאקו ולמשפחה הנסיכותית, שאליה רחש תמיד הערצה רבה וחיבה עמוקה. הוא שהה שם לעתים קרובות, לא רק בווילה המפורסמת La Vigie, אלא גם בדירות שונות.
בתחילת שנות ה-90 עיצב את התלבושות לבלטים של מונטה-קרלו ולאופרה. בשנת 1999 השתתף קרל לראשונה בעיצוב הבמה של נשף הוורד, לבקשתו של הוד מלכותו הנסיך רניה השלישי. בשנים שלאחר מכן המשיך להשתתף, לצד הנסיכה קרולין, בעיצוב הנושא של הנשף המרהיב הזה.
קרל לא עצר שם, ולאורך השנים לא חדל להרבות בפרויקטים במונאקו, כמו הפרסקו המרהיב של מלון מטרופול, סרט קצר בקזינו, ומצעד אופנה באולם גרנייה..
לסיום מושלם, הוא בחר בנושא הריביירה של שנות ה-50 עבור נשף הוורד ה-65, הומאז’ אחרון לחוף הריביירה, עם תפאורה מפוארת שמעלה על נס את האווירה של הריביירה בימיה היפים.
ז’אן פול סארטר אמר: «איננו רוצים לפספס דבר מזמננו, אולי יש זמנים יפים ממנו, אבל זה הזמן שלנו». קרל לא החמיץ דבר מזמנו, אבל בוודאי שחסרונו יורגש בחוף הריביירה…
מקורות: Nice Matin, Wikipedia, Madame Le Figaro. תמונות: אתר רשמי Monte-Carlo SBM.
Leave a Reply